גזר דין בתיק ת"פ 8299-09

(לגבי נאשם 2)

פתח דבר וטיעוני הצדדים

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בשנית (להלן: "כתב האישום המתוקן") בעבירה של נשק (החזקת נשק)- עבירה לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2.         הודאת הנאשם הייתה במסגרת הסדר טיעון אשר התייחס לשני הנאשמים, כאשר לבקשת באי כוחם נשלחו הנאשמים לשירות המבחן לצורך הגשת תסקיר.

3.         בתחילה לא היה הסדר בין הצדדים לעניין העונש, אך לאחר קבלת התסקיר הגיעו הצדדים להסדר ביחס לעונש לנאשם 1 ודינו נגזר, תוך שאימצתי ההסדר בין הצדדים ל-23 חודשי מאסר בפועל, שכללו  בתוכם הפעלת מאסר מותנה  בן 5 חודשים.

4.         בהתאם לכתב האישום המתוקן, בתאריך 14.11.09, שהה הנאשם יחד עם הנאשם 1 בעין הבשור יחד עם גיסו של הנאשם 1, יוסף אלרקיבי (להלן: "יוסף"). באותו יום, סמוך לשעה 16:00 ולאחר שהנאשמים כבר שתו שתייה חריפה, נסעו השלושה ברכב מסוג טויוטה קורולה (להלן: "הרכב") השייך למסעד, כשיוסף נוהג ברכב, והגיעו למשק 52 בעין הבשור, על מנת לרכוש שם שתייה חריפה.הנאשם פנה לרכוש פחיות בירה במתחם, כלב התקרב לשלושה, והנאשם זרק לעברו בקבוק. באותו זמן, היה בסמוך גבריאל גרה (להלן: "המתלונן"), אזרח סודני המתגורר ועובד במקום, והתקרב לשלושה, כאשר שמע את הכלב נובח והבחין במעשיהם. המתלונן פנה לשלושה וביקש מהם לא להכות את הכלב. בתגובה, אמרו מסעד ויוסף בכעס, כי ירביצו למתלונן, ויוסף ירד מהרכב ואיים לפגוע במתלונן בכך שאמר לו שהם לא יהרגו את הכלב בלילה, אלא יחזרו ויהרגו את המתלונן ואף סימן למתלונן תנועת חיתוך גרון ומסעד הצטרף לדברים אלו. לאחר מכן נסעו השלושה מהמקום ברכב ובביתו של מסעד, ישבו מסעד ויוסף ונדברו ביניהם להכות את המתלונן, ולהפחידו באמצעות אקדח שנמצא ברשותו של מסעד. השלושה נסעו ברכבו של מסעד, כשיוסף נוהג בו ואז הנאשם 1 הוציא את האקדח שהטמין בוואדי ליד הבית, והשלושה נסעו חזרה לכיוון עין הבשור. בדרך, בשטח פתוח, התאמנו הנאשם ומסעד בירי מהאקדח. השלושה החנו את הרכב במקום מגוריו של מסעד והלכו לאחר זמן מה ברגל למשק בו מתגורר המתלונן, כשמסעד מחזיק את האקדח. השלושה חיפשו אחר הקרוואן שבו מתגורר המתלונן אולם העלו חרס בידם. רק משהבחין הנאשם באקדח עזב את המקום. בהמשך מסעד אף הוא החל להתרחק מהמקום ויוסף לקח את האקדח ממסעד והמשיך בחיפוש המתלונן ואף ירה בהמשך לעבר המתלונן כמתואר בכתב האישום המתוקן.

5.         יצוין כי לאחר קבלת התסקיר ביקש בא כוח הנאשם להורות על הגשת תסקיר משלים, כיוון שמצא ששירות המבחן לא קיבל את כתב האישום המתוקן ולאור האמור הוריתי על הגשת תסקיר משלים בו הוברר כי אכן לא עמד בפני שירות המבחן במועד הראשון כתב האישום המתוקן.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל ארוך שיתקרב ככל שניתן לזה שיושת על שותפו- הנאשם 1. בטיעוניה ציינה כי המדובר בנאשם שהורשע בעבירה חמורה של החזקת נשק וכי הנאשם קיבל לידיו את הנשק מנאשם 1, ירה באוויר והחזירו לנאשם 1 ובכך חומרה, שכן לא ניתן לדעת כיצד אותו "אימון" היה מסתיים. עוד הפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן, ביחס לכך שמדובר בנאשם בעל דפוסים של שימוש לרעה באלכוהול, התייחסותו לאירועים התאפיינה באדישות ושטחיות ומכאן עתרה להשתת עונש ממשי ואף הגישה פסיקה לתמיכת טענותיה ביחס למקרים בהם הושתו עונשי מאסר בפועל ואף הוחמרו בערעור.

6.         ב"כ הנאשם מנגד עתר להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, של כחמישה וחצי חודשים. בטיעוניו הדגיש כי לעומת העונש שהושת על נאשם 1, שהוא שהגה ויזם את הרעיון והוא שהביא את הנשק ממקום מחבואו ואף הביא את רכבו, הרי חלקו של הנאשם כאן מינורי מאוד ומכאן השתת מאסר כמשך תקופת מעצרו מספיקה בהחלט. עוד הדגיש כי לא כל החזקת נשק דומה לאחותה ובענייננו המדובר בהחזקה ברמה עובדתית, אך מבחינה מהותית נאשם 1 הוא שהחזיק את הנשק והיה בעל השליטה בו במהלך כל הנסיעה. עוד הדגיש כי הנאשם לא היה שותף לעבירת האיומים, לא היה שותף לאותו תכנון של הנאשם 1 עם אחר- שותף נוסף שלישי לפגוע במתלונן וכי כאשר הנאשם חשב שאולי ייעשה בנשק משהו פסול הוא ברח מן המקום.

באשר לתסקיר, ציין כי לא ברור מדוע שירות המבחן לא הזמין את הנאשם לשיחה נוספת לאחר שהוברר שאכן לא היה בפניו כתב האישום המתוקן והיה מקום ששירות המבחן יקבל את התייחסותו לעבירה בה הורשע. ב"כ הנאשם הגיש אף הוא פסיקה לתמיכת טענותיו, באשר למקרים בהם הסתפקו בתי המשפט בעונש של עבודות שירות או בשישה חודשי מאסר בפועל בנסיבות חמורות יותר.

במסגרת הראיות לעונש העיד מעבידו של הנאשם בחצי השנה האחרונה מאז שוחרר ממעצר, אשר ציין שהנאשם הוא איש עבודה כשאר התאילנדים שעובדים אצלו וכי אינו נתקל עימו בכל בעיית משמעת או בעיית שתייה.

הנאשם פנה לבית המשפט וציין כי הוא לא יעשה שוב דברים מסוג זה.

דיון

7.         הנאשם הורשע בהתאם לכתב האישום המתוקן בעבירה של החזקת נשק. כעולה מכתב האישום המתוקן הנאשם היה שותף למסכת אירועים שאירעו ביום 14.11.09, כאשר לאחר ששתה שתייה חריפה יחד עם הנאשם 1 וגיסו, נסעו השלושה ברכב והגיעו למשק מסוים בעין הבשור על מנת לקנות שתייה חריפה. בשלב זה התפתח עימות בין הנאשמים למתלונן, במהלכו איימו הנאשם 1 ואותו אחר יוסף על המתלונן ולאחר מכן נסעו מהמקום. בשלב מאוחר יותר נסעו שלושתם שוב, לאחר שנאשם 1 והאחר נדברו להכות את המתלונן, הנאשם 1 הוציא אקדח שהטמין בוואדי ובהמשך, בדרך, התאמנו הנאשמים בירי מן האקדח, כאשר הדבר היה בשטח פתוח, הנאשם ירה ירייה אחת באוויר והחזיר את האקדח לנאשם 1 (ראה פרוטוקול מיום 29.4.10 בעמ' 5 והצהרת הצדדים).

8.         עולה אפוא כי הנאשם החזיק בנשק ואף עשה בו שימוש בכך שירה בו ובכך חומרה רבה. אכן כעולה מכתב האישום המתוקן הנאשם לא היה חלק מאותם איומים על המתלונן ולא היה שותף לתכנון להכות את המתלונן ולהפחידו באמצעות אקדח בשלב מאוחר יותר (סעיף 8 לכתב האישום המתוקן). כמו כן בשלב האחרון, כאשר חיפשו אחר המקום בו מתגורר המתלונן, הרי משהבחין הנאשם באקדח עזב את המקום.

9.         מכאן אכן חלקו של נאשם זה אינו החלק העיקרי, בהתחשב אף בכך שעזב את המקום בשלב מסוים לאחר שהבחין באקדח והבין כי יתכן ויעשה בו שימוש כלפי המתלונן, כפי שבפועל נעשה בהמשך. עם זאת, אף בבוחני את חלקו של הנאשם הרי גם אם חלקו מינורי יותר משל האחרים, עדיין המדובר בכך שהנאשם, כאשר היה תחת השפעת אלכוהול, נטל חלק באירועי אותו ערב מר ונמהר שבסופו נורו היריות לעבר המתלונן, היה חלק מאותו ויכוח ראשוני עם המתלונן, חבר לנאשמים אף בשלב המאוחר יותר, ואף החזיק את הנשק ועשה בו שימוש על ידי ירי.

בעניין זה יאמר כך: גם אם המדובר בירי בשטח פתוח, הרי ירי בכל מקום יש בו פוטנציאל ממשי לסיכון אחרים, שהרי אין ערובה לכך שגם בשטח פתוח לא ימצא אדם, כאשר הדברים נכונים ביתר שאת לאור פגיעתו הקטלנית של ירי מאקדח. כאן בדיוק טמונה החומרה בעבירות בנשק ובכלל זה החזקת נשק. כאשר מוחזק נשק שהינו כלי משחית, שהפעלתו טומנת בחובה אפשרות לפגיעה ממשית ולקיפוד חיי אדם, לא ניתן לדעת איזה שימוש יעשה בו ובאילו נסיבות.

10.        מכאן מתחייבת התייחסות מחמירה לעבירות של החזקת נשק, משאלו מסכנות את הציבור בכללותו ופוגעות בתחושת הביטחון הפרטי והציבורי. הפסיקה חזרה וציינה כי שומה על בתי המשפט להירתם למיגור התופעה שלמרבה הצער פשתה במקומותינו, לפיה כלי נשק רבים מוחזקים שלא כדין בידי גורמים שלא מורשים לכך, כפי שבענייננו, תופעה מדאיגה ביותר בשל הסכנה שהיא טומנת בחובה לביטחון כל מי ששוהה במקומותינו.

חובה על בתי המשפט להתייחס במלוא כובד הראש לכל החזקה בלתי מותרת של נשק, כאשר ידע כל מי שמחזיק בנשק שלא כדין, כי ייענש במלוא חומרת הדין.